כשהגבולות מפריעים לביטחון: מה מלמדים מצרי מלאקה והים התיכון על עתיד הביטחון הימי?
עודכן: לפני 5 ימים
האם יותר תקציבים, יותר ספינות סיור ויותר כוחות אכיפה מבטיחים ביטחון ימי טוב יותר? לא בהכרח. מחקר חדש של אלנור דיין ופרופ' אביעד רובין מאוניברסיטת חיפה, שפורסם בכתב העת Marine Policy בתמיכת מכון חייקין לגאואסטרטגיה, מצביע על פרדוקס: דווקא ההתעקשות על ריבונות מדינתית בלעדית, לצד מנגנוני ממשל מורכבים, עלולה להקשות על ההתמודדות עם איומים ימיים חוצי־גבולות. באמצעות ניתוח שני מקרי מבחן - מצרי מלאקה ופעילות סוכנות הגבולות האירופית Frontex בים התיכון - מציעים החוקרים לחשוב מחדש על האופן שבו מדינות מנהלות את הביטחון בים
המרחב הימי הוא אחד מעורקי החיים המרכזיים של הכלכלה העולמית. נתיבי השיט מאפשרים תנועה של סחורות, אנרגיה ואנשים בין מדינות ויבשות, אך הם גם חשופים לפיראטיות, הברחות, פשיעה מאורגנת, סחר בלתי חוקי ואיומים ביטחוניים נוספים.
בניגוד לגבולות יבשתיים, המרחב הימי מתאפיין בתנועה מתמדת ובתחומי שיפוט מורכבים. כלי שיט עשוי לנוע בין מים טריטוריאליים של מדינות שונות, אזורים ימיים בעלי מעמד משפטי שונה ונתיבי שיט בינלאומיים. אלא שבעוד האיומים חוצים גבולות, האחריות להתמודדות עמם נותרת פעמים רבות מחולקת בין מדינות, רשויות אכיפה וארגונים אזוריים.
המתח הזה עומד במרכז מחקרם של אלנור דיין, זוכת מלגת ארנון סופר לדוקטורנטים לשנת 2024, ופרופ' אביעד רובין מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Marine Policy, בוחן כיצד יחסי הכוחות בין ריבונות מדינתית למנגנוני ממשל משפיעים על יעילות הביטחון הימי.
טענתם המרכזית של החוקרים היא כי התמודדות אפקטיבית עם האיומים מחייבת לעיתים לחרוג מהחשיבה המסורתית, שלפיה כל מדינה אחראית באופן בלעדי לביטחון בתחומי שיפוטה.
מצרי מלאקה: למה הפיראטיות ממשיכה למרות מאמצי האכיפה?
מקרה המבחן הראשון במחקר הוא מצרי מלאקה וסינגפור, מנתיבי השיט החשובים בעולם, המחברים בין האוקיינוס ההודי לבין נתיבי המסחר המובילים למזרח אסיה.
המרחב הימי הזה נמצא בסמיכות לאינדונזיה, מלזיה וסינגפור. חשיבותו הכלכלית והאסטרטגית הופכת את הביטחון בו לאינטרס משותף, אך חלוקת הסמכויות בין המדינות מקשה על יצירת מענה אחיד לאיומים.
לאורך השנים הוקמו באזור מנגנוני תיאום ושיתוף פעולה, ובהם סיורים ביטחוניים משותפים, מערכות לשיתוף מידע ומסגרות אזוריות להתמודדות עם פיראטיות ושוד מזוין בים.
למרות זאת, המחקר מצביע על כך שהיקף הפשיעה הימית השתנה לאורך השנים בגלים, שלא ניתן להסבירם רק באמצעות היקף פעילות האכיפה. החוקרים מזהים שלוש תקופות בולטות של עלייה באירועי פיראטיות ושוד מזוין: סביב שנת 2000, בשנים 2014–2015, ושוב החל משנת 2021.
לפי ניתוחם, גלים אלה קשורים גם למשברים כלכליים, לאסונות טבע, להשפעות מגפת הקורונה ולמשברים אזוריים שהשפיעו על תנאי החיים של אוכלוסיות החוף.
כך, למשל, המשבר הפיננסי באסיה בסוף שנות התשעים פגע בכלכלות האזור ובפרנסת קהילות החוף. גם אירועי טבע קיצוניים ומשברים כלכליים מאוחרים יותר השפיעו על התנאים החברתיים והכלכליים שבהם מתפתחת הפשיעה הימית.
המסקנה היא שאי אפשר להבין פיראטיות רק כבעיה המתרחשת בלב ים. כדי להתמודד עם הפשיעה הימית, צריך להבין גם את המציאות הכלכלית, החברתית והמוסדית ביבשה.
סינגפור: מעצמה ימית קטנה מול אתגר אזורי גדול
סינגפור היא מדינה קטנה בשטחה, אך בעלת חשיבות עצומה לסחר הימי העולמי. המחקר מתאר כיצד פיתחה סינגפור יכולות מתקדמות בתחום הביטחון הימי, תוך השקעה בטכנולוגיה, בכוחות ביטחון, במערכות מעקב ובשיתוף פעולה עם גורמים אזוריים ובינלאומיים.
אולם החוקרים מצביעים על מגבלה מהותית: חלק מהגורמים לפשיעה במצרי מלאקה קשורים לתנאים חברתיים, כלכליים ומוסדיים מחוץ לתחומי שיפוטה של סינגפור. עוני, תת־פיתוח, שחיתות ומתחים בין מדינות עשויים ליצור תנאים המאפשרים את התפתחותה של פשיעה ימית, גם כאשר קיימים אמצעי אכיפה מתקדמים.
מכאן נובעת אחת מהמלצות המחקר: לצד פעילות ביטחונית בים, יש להשקיע בפיתוח קהילות החוף ובשיפור תנאי החיים באזורים שבהם מתפתחים האיומים. החוקרים מציעים לראות בפיתוח כלכלי וחברתי חלק ממדיניות הביטחון הימי, ולא תחום נפרד ממנה.
האם יותר תקציב פירושו יותר ביטחון?
מקרה המבחן השני מתמקד בסוכנות משמר הגבולות והחופים האירופית, Frontex, הפועלת בתיאום עם מדינות האיחוד האירופי, בין היתר בים התיכון. פעילות הסוכנות נועדה לסייע בניהול גבולות חיצוניים ובהתמודדות עם אתגרי הגירה, הברחות ופשיעה חוצת־גבולות.
במהלך השנים הורחבו סמכויותיה, תקציביה ומשאביה של Frontex באופן משמעותי. אולם המחקר מצביע על פער בין הגידול במשאבים לבין היכולת להצביע על שיפור מקביל ביעילות הפעילות המבצעית.
לפי הנתונים המובאים במאמר, תקציב Frontex גדל מכ־93 מיליון אירו בשנת 2014 לכמעט 700 מיליון אירו בשנת 2022. במקביל גדל כוח האדם שלה באופן ניכר. למרות ההתרחבות, החוקרים מצביעים על קשיים מתמשכים בתיאום בין הגופים המעורבים, בחילופי מידע, בחלוקת סמכויות ובהערכת האפקטיביות של הפעילות.
המאמר מסתמך גם על ממצאי ביקורת של בית המשפט האירופי לביקורת משנת 2021, שהצביעו על ליקויים בתפקוד הסוכנות וביכולתה להעריך את תוצאות פעילותה. חשוב להדגיש: המחקר אינו טוען שכל פעילותה של Frontex אינה יעילה. הוא מצביע על כך שהגדלת תקציבים, כוח אדם וסמכויות אינה מבטיחה כשלעצמה שיפור בביטחון הימי.
כאשר המבנה הארגוני מורכב, הסמכויות מפוצלות והתיאום אינו מספק, גם תוספת משמעותית של משאבים עלולה שלא להניב את התוצאות המצופות.
הפתרון עשוי להתחיל דווקא ביבשה
אחת התובנות המרכזיות העולות משני מקרי המבחן היא שההתמודדות עם איומים ימיים אינה יכולה להישען על פעולות אכיפה בים בלבד. במצרי מלאקה, החוקרים מדגישים את חשיבותן של קהילות החוף ואת השפעתם של תנאים כלכליים וחברתיים על התפתחות הפשיעה.
במקרה האירופי, הם מצביעים על הצורך בשיתוף פעולה הדוק יותר עם מדינות מוצא ומעבר של הגירה בלתי־סדירה, ובתיאום בין פעילות ימית לבין פעילות ביבשה.
המשמעות היא שביטחון ימי מחייב תפיסה משולבת, הרואה בים וביבשה מרחב אחד של סיכונים, אינטרסים ופעילות ממשלית. לפי החוקרים, השקעה במנגנוני אכיפה ימיים ללא התייחסות לגורמים המייצרים את האיומים עלולה להביא לתוצאות מוגבלות.
מעבר לריבונות המסורתית: מודל חדש לממשל ימי
מסקנת המחקר אינה מסתכמת בצורך להגביר את שיתוף הפעולה בין מדינות. דיין ורובין מציעים לבחון גישה של ממשל החוצה גבולות ריבוניים מסורתיים, המבוססת על תיאום אזורי, חלוקת אחריות אפקטיבית ופישוט מנגנוני הניהול והאכיפה.
במאמר נדונה גישה המכונה Post-Sovereign Governance, המבקשת להתאים את הממשל הימי למציאות שבה האיומים, המשאבים והאינטרסים אינם מוגבלים לגבולותיה של מדינה אחת.
החוקרים מדגישים את הצורך בפישוט אסטרטגי: במקום להוסיף עוד ועוד גופים, תקנות ומנגנונים, יש לבחון כיצד ניתן לצמצם כפילויות, לשפר את התיאום וליצור מבנה פעולה ברור ויעיל יותר.
במקרה האירופי, למשל, הם מציעים לבחון ריכוז יעיל יותר של משאבים וסמכויות ושילוב הדוק יותר בין גופי האכיפה הימיים.
הגישה המוצעת אינה מבטלת את חשיבותן של מדינות או את צורכי הביטחון שלהן, אלא קוראת לחשיבה מחודשת על האופן שבו סמכויות ואחריות צריכות להתחלק כדי להתמודד עם אתגרים משותפים.
מה אפשר ללמוד מכך על הביטחון הימי של ישראל?
אף שהמחקר מתמקד במצרי מלאקה ובפעילות Frontex, השאלות שהוא מעלה רלוונטיות גם לדיון הגאואסטרטגי על מזרח הים התיכון. עבור ישראל, המרחב הימי הוא מרכיב מרכזי בסחר החוץ, באספקת אנרגיה ובפעילותן של תשתיות אסטרטגיות.
ההגנה על נתיבי שיט, נמלים ותשתיות ימיות מחייבת יכולות לאומיות מתקדמות, אך עשויה להיות מושפעת גם מהתרחשויות ומאיומים מעבר לגבולות המדינה.
מנקודת מבט זו, המחקר מציע מסגרת חשיבה חשובה: ביטחון ימי אינו נמדד רק במספר כלי השיט, בהיקף התקציב או בעוצמת אמצעי האכיפה, אלא גם ביכולת להבין את מקורות האיומים, לתאם בין גורמים שונים ולפתח פתרונות מותאמים למרחב האזורי.
השלכות אלה הן יישום אפשרי של התובנות המחקריות, ולא ממצאים שנבדקו ישירות ביחס לישראל.
החוקרים של המחר: אלנור דיין, זוכת מלגת ארנון סופר
אלנור דיין היא זוכת מלגת ארנון סופר לדוקטורנטים לשנת 2024, המוענקת במסגרת פעילות מכון חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה. מחקרה, שנערך בשיתוף פרופ' אביעד רובין מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, נתמך ע"י מכון חייקין לגאואסטרטגיה ופורסם בכתב העת Marine Policy, עוסק במפגש שבין יחסים בינלאומיים, ריבונות מדינתית, ביטחון ימי וממשל אזורי.
המחקר מדגים כיצד ניתוח גאואסטרטגי יכול להאיר את הקשרים בין מבנים פוליטיים, תנאים חברתיים וכלכליים ומנגנוני ביטחון, ולהציע כיווני חשיבה חדשים להתמודדות עם אתגרים בינלאומיים מורכבים.
מכון חייקין לגאואסטרטגיה מברך את אלנור דיין על פרסום המחקר ועל הישגיה האקדמיים, ומאחל לה הצלחה רבה בהמשך דרכה המחקרית.
מלגת ארנון סופר לשנת הלימודים תשפ"ז: ההרשמה בעיצומה
מלגת ארנון סופר לדוקטורנטים נועדה לתמוך בחוקרים ובחוקרות בתחומי מחקר הרלוונטיים לעשייתו של מכון חייקין לגאואסטרטגיה ולעודד את התפתחותו של דור החוקרים הבא.
המועד האחרון להגשת מועמדות למלגת ארנון סופר לשנת הלימודים תשפ"ז הוא 1 בדצמבר 2026.
מועמדים ומועמדות המעוניינים להגיש בקשה מוזמנים לעיין בפרטי המלגה, בתנאי הזכאות ובהנחיות ההגשה באתר המכון.
לקריאה נוספת: מאמרם של אלנור דיין ופרופ' אביעד רובין, Marine Policy.
